הולכים ומתרבים המקרים בהם במהלך גירושים או מריבה אחרת, בעיקר במקרים שבין גבר לאישה – אך לא רק, אחד הצדדים מפרסם תמונות עירום מביכות של הצד האחר.

התופעה זכתה לשם " פורנו נקמה - Revenge Porn".
הבעיה הגדולה היא שלדעתנו החוק מגלה אזלת יד משוועת בטיפול במקרים האלו, מה שמוביל אותנו למחשבות על הקשר בין פורנו נקמה למתן כלים לסחיטה עסקית בחסות החוק.
הנה דוגמא:

הגיש תמונת עירום של אשתו - לפני נישואיהם - לבית המשפט

במהלך ינואר התפרסם מקרה ובו בקהילה החרדית, בעל הגיש לבית משפט תמונת עירום של אשתו מלפני הנישואים, אותה השיג מהמחשב הנייד האישי שלה, ללא הסכמתה - וזאת למרות שהמחשב מוגן בסיסמא. האישה בקשה כמובן להוציא את התמונה מרשות בעלה. (מגזין דה מרקר, "על בגידה ופרטיות", 14.1.2018, עו"ד גיא פלנטר)
נשמע פשוט? אז זהו, שלא.

על פי החוק – לא בוצעה שום עברה

על פי הכתבה, הבעל טען שאשתו נתנה לו רשות להשתמש במחשב והאישה לא הצליחה להוכיח שלא כך הוא. מכאן – שהתמונה נמצאת ברשותו באופן חוקי ואין דרך לדרוש אותה ממנו בחזרה.
מאחר והבעל הגיש את התמונה "רק" לבית המשפט – הרי שמבחינת החוק, לא עשה בה שימוש לרעה, ואין סיבה לתבוע אותו על פגיעה בפרטיותה או בצנעתה של האישה.

האם נותרו בידי הבעל כלים לסחיטה בחסות החוק?

התיק נסגר.

אין שום עילה לתביעה או דרישה מהבעל. המצב נשאר כפי שהיה לפני המשפט:

התמונה נשארה אצל הבעל – והאישה ככל הנראה תמשיך לחיות תחת החשש שהוא יפרסם אותה ברבים, פרסום אשר יגרום נזק לכל אדם באשר הוא, ויתכן שאף יותר מכך לאדם החי בקהילה חרדית.
האם אפשר לומר שבחסות החוק - הבעל מחזיק כלים להשפיע על התנהגותה ומעשיה של אשתו, כלומר, כלים לסחוט אותה?
האם אפשר לומר שהבעל מחזיק "נשק" שמפחיד את האישה ומשפיע על שיקוליה ופעולותיה, אך עד שלא ישתמש בו בפועל – החוק לא יכול לנקוט בשום פעולה על מנת למנוע ממנו להשתמש בנשק הזה?

פורנו נקמה – הבעיה החוקית

החוק לא מונע החזקת מידע היכול לשמש כמידע פוגעני ו\או אינטימי – כל עוד המידע לא הושג בצורה עבריינית.
אין אפשרות חוקית לדרוש מהאדם שמחזיק את המידע להחזירו לנפגע הפוטנציאלי או להשמיד את המידע.
החוק מאפשר לאדם לאחוז בכלים המשפיעים על שיקולים ופעולות של אדם אחר – כל עוד לא השתמש בהם.

השלכות עסקיות של פורנו נקמה

ומה אם עסק אחד מחזיק מידע אשר יכול לגרום לנזק ומבוכה לעסק מתחרה?
סביר להניח שמבחינת החוק – המצב יהיה דומה.
אם המידע הושג ללא ביצוע עבירה, ואם המידע לא שימש למעשה לא חוקי כלשהו – הרי שאין דרך לדרוש ממחזיק המידע להשיבו או להשמידו.
כלומר – העסק שעלול להיפגע יודע שיש מידע כזה בידי עסק מתחרה.
המצב הזה לכשעצמו עלול להסב נזק רב.
תחשבו על זה: אתם יודעים שלמתחרה שלכם יש "חומר נפץ" נגדכם, שיכול להיות מופץ בכל רגע נתון. ככל הנראה אתם תהססו להתחרות בו או לבצע מהלכים שעלולים לפגוע בו.
יוצא מכך – שלעסק הפוגע יש כלי סחיטה בחסות החוק.
כמובן שאם הוא ישתמש במידע לצורך סחיטה – תהא זו עבירה על החוק והוא יהיה חשוף לתביעה, אבל הנזק כבר נעשה – ולא תמיד פיצוי מחזיר את המצב לקדמותו.
אז מה עושים?
דואגים ומוודאים שהמידע שלכם סגור ומסוגר, שאין דרך להוציא אותו ללא ידיעתכם, וגם שכל עובד המקבל גישה למידע נתון למעקב דיגיטלי המאפשר לכם לשחזר את המהלכים ולדעת מי בדיוק הוציא את המידע והעביר אותו לגורם לא רצוי.

תגלית – ניהול סיכונים ופתרונות מידע – לחצו על שורה זו ליצירת קשר עכשיו לקבלת ייעוץ